מעלות - מרכז למחוננים

maalotschool.org.il


לילדים ולהורים שלום,


אנו שמחים לבשר שעיתון בית הספר "°360 מעלות" יצא לדרך.

באתר בית-הספר פורסמו הכתבות הראשונות, נבחר הלוגו (סמליל) המקורי והייחודי לעיתון.
הכתבות הועלו גם על עמוד העיתון שהוצב ברחבת הכניסה לבית-הספר.

אנו מעודדים אתכם לכתוב כתבות, טורים אישיים, שירים וסיפורים.

העיתון נותן לכם אפשרות לביטוי ולשיתוף, תוכלו לספר לקוראים על עולמכם, על תחומי העניין שלכם, על שאלות שאתם מתחבטים בהם, תוכלו לעורר מודעות לבעיות שונות (בין-אישיות,חברתיות, סביבתיות), ולהניע תלמידים אחרים לחשוב על נושאים שבעינכם ראויים להתייחסות.

העיתון הוא שלכם וחשוב שתיקחו בו חלק גם ככותבים, כצלמים, כמאיירים וגם כעורכים - תלמידים שירצו לקחת חלק בפעילות מערכת העיתון יוכלו לפנות לאלון ובמקביל לשלוח כתבות פרי עטם. כפי שצוין העיתון אינו רק טקסט מילולי ויוצגו בו גם תמונות ואיורים – תלמידים שאוהבים לצלם ולצייר מוזמנים לקחת חלק במערכת העיתון.

חשוב להקפיד שהחומרים שתשלחו יהיו שלכם ושלכם בלבד! ללא לקיחת חומרים מהאינטרנט – לא טקסטים ולא תמונות. במידה וישנן תמונות באינטרנט המותרות לשימוש אזי ניתן יהיה להשתמש בהן – חשוב מאד שנשמור כולנו על זכויות יוצרים וזכויות השימוש על - פי החוק.

לפני כשבעים וחמש שנים הקים הסופר והמחנך ינוש קורצ'אק יחד עם תלמידיו את העיתון "מאלי פשגלונד" – עיתון התלמידים. קורצ'אק ראה בעיתון אמצעי לחבר בין כלל התלמידים וכאמצעי בעל חשיבות עליונה עבור התלמידים לבטא את עצמם, ובמילותיו: " העיתון הוא חוליה חזקה, המחברת שבוע עם שבוע, ועושה את הילדים, את חבר המחנכים ואת העובדים חטיבה אחת." קורצ'אק גם הוסיף "... בכל מקום שיש בו משהו חשוב ומעניין, שם נמצאים שליחנו ומצלמתנו."

גם העיתון שלנו יקשר ויאגד בין התלמידים והמורים וישאף להביא לתלמידים ע"י התלמידים את העולם הקרוב והרחוק על הפלאים והריגושים שבו.

אנו מאחלים הצלחה וברכה לכולנו בשאיפה להעמדת עיתון בעל משמעות ועניין. אנו גם רוצים להודות מקרב לב לדן הלפמן ולביתו גל שהקימו יחד איתנו את עמוד העיתון.

עיתון הוא בראש ובראשונה עבודת צוות, וצעדיו הראשונים של העיתון מעידים שמרכז מעלות התברך בילדים, הורים ואנשי צוות הנכונים לכל עזרה ותמיכה, ועל כך ניתן לומר שהתברכנו.
 
בברכה,

אלון טולדו - מוביל היוזמה להקמת העיתון
 
 

 

חיי בעוד 20 שנה
 

מאת: נועה חן, כיתה ה'2
 

שלום,
שמי נועה אני בת 31 נשואה+1.
כיום אני גרה עם בעלי וביתי מיקה במודיעין, בחרתי לגור במודיעין כי זאת עיר צעירה עם שמחה וילדים.
בזמני הפנוי אני מציירת, קוראת ספרים ומנגנת בפסנתר, ואת תחביב הנגינה אני מקדמת במיוחד כאשר אני מלמדת פסנתר ילדים בעלי מוגבלויות, פיזיות ונפשיות.
ארבע חודשים אחרי שסיימתי את בית הספר התגייסתי לצבא כחיילת במודיעין חייל האויר (אבי היה בחייל האויר אז היו לי קשרים שם). בצבא גם פגשתי את בעלי.
בגיל 22 אחרי הצבא רציתי ללמוד לימודי קונדיטוריה ושוקולד בקונדיטוריה מפורסמת בצרפת (שם לומדים מאוד מאוד מקצועי) כי התחברתי אל המקצוע אך הבעיה שלא היה לי עבר בקונדיטוריה אז הייתי צריכה ללמוד בארץ במשך כשנתיים קונדיטוריה. (שנה ראשונה קונדיטוריה למתחילים ואחרי זה למתקדמים). לאחר הלמידה (בגיל 24)  התחתנתי.
בגיל 25 עברתי לצרפת למשך כשלוש שנים עם בעלי ושם למדתי קונדיטוריה מקצועית. המעבר לצרפת היה לי קשה כי נפרדתי ממשפחתי במשך שלוש שנים כדי להגשים את חלומי, אך כל שנה חזרתי לחופשת קיץ בישראל כדי לפגוש את משפחתי.
במשך הזמן שלמדתי בעלי התחיל לעבוד כמפתח תוכנות ואתרים שהפכו בסוף לאתרים פופולריים ומכך הרווחנו את הכסף, ובנוסף בזמני הפנוי הייתי מלמדת בצרפת פסנתר.
אחרי שלוש שנים חזרתי לארץ בגיל 28 והקמתי את מאפית  הקונדיטוריה שלי במודיעין ושם עבדתי.
(המאפיה שלי: ConfeNoary)
הורי תמכו בי בכל הדרך והם האמינו בי בכל, אך הם הבינו שאצטרך לעבוד קשה כי קונדיטוריה זאת עבודה קשה.
בגיל 29 ילדתי את ביתי הראשונה מיקה.
כיום, שאני בת 31 אם לילדה בת שנתיים ומנהלת חברת קונדיטוריה ארצית, אני מבינה שכל הדרך שעברתי גם עם כל הקשיים הייתה דרך לטובה ושהמשפחה שלי וחברי תמכו בי בכל הדרך, ושהחלום שלי כילדה בת 11 התגשם.

 


 

המונדיאל חוגג עשרים



מאת: גיא פניגר, ה'4


בקיץ הקרוב (2014) ייערך 'המונדיאל' - גביע העולם בכדורגל ה 20. המשחקים יתקיימו בברזיל.
המונדיאל נחשב לצד האולימפיאדה לאירוע הספורט העולמי הגדול ביותר – מאות מיליוני בני-אדם בעולם צופים באדיקות במשחקי המונדיאל.
 

המונדיאל הראשון נערך ב-1930 באורוגוואי ומאז כל 4 שנים מתקיים מונדיאל בארץ שונה בעולם (למעט, בשנים 1942 ו-1946 בהן לא התקיימו משחקים עקב מלחמת העולם השנייה).
הנבחרת היחידה בעולם שהעפילה לכל המונדיאלים היא ברזיל. היא גם מובילה את טבלת הזכיות – חמש פעמים.
נבחרת ישראל עלתה פעם אחת למונדיאל, במקסיקו 1970. ישראל הוגרלה לבית 2 יחד עם: איטליה, אורוגאווי ושבדיה. היא סיימה אחרונה בבית, עם שתי נקודות ושער יחיד של מרדכי שפיגלר.
 

הידעת?:המילה מונדיאל שמשתמשים בעברית היא כנראה שיבוש של המילה בספרדית  Mundial שפירושה עולמי. ברוב השפות בעולם משתמשים במונח: "גביע העולם בכדורגל".
במונדיאל קיימים עוד שישה פרסים מלבד הגביע עצמו.
"נעל הזהב" המוענקת למלך השערים של הטורניר הנוכחי.
"כדור הזהב" שמוענק לכדורגלן הטוב ביותר במונדיאל הנוכחי, הבחירה מתבצעת על ידי וועדה מיוחדת.
"פרס יאשין" המוענק לשוער הטוב ביותר בכל הטורניר על שם לב יאשין אחד מגדולי השוערים בכל הזמנים.
"פרס פיפ"א למשחק הוגן"  - פיפ"א היא ההתאחדות לכדורגל העולמית. הפרס מוענק לנבחרת שעשתה שקיבלה את מספר כרטיסי העברה הנמוך ביותר.
"פרס פיפ"א לקבוצה המבדרת ביותר" המוענק לנבחרת שבידרה במשחק הנלהב את הציבור. הפרס לשחקן הצעיר ביותר" ניתן לשחקן הטוב ביותר שגילו מתחת ל - 21.
 
שיאים במונדיאל
השחקן שהבקיע עד כה הכי הרבה שערים הוא רונלדו הברזילאי (15 שערים). הקאן שוקר הטורקי הבקיע את השער המהיר ביותר בתולדות המונדיאל, אחרי 11 שניות. גרמניה השתתפה בהכי הרבה משחקים (99 משחקים) לעומת זאת ברזיל הבקיעה הכי הרבה שערים (210 שערים).  
למונדיאל היו שני גביעים "גביע ז'יל רימה" על שם זי'ל רימה שהיה אחד מהאנשים שייסדו את המונדיאל והיה גם ראש פיפ"א. הגביע המקורי נגנב ב-1983 ולא נמצא מאז. פיפ"א יצרה גביע חדש שמשתמשים בו עד היום הגביע הזה נקרא "גביע העולם של פיפ"א". 
 

                                    
התמונות נלקחו מויקיפדיה. תמונה 1: גביע העולם המקורי. תמונה 2: רונלדו שכבש 15 שערים במונדיאל אחד. תמונה 3: פלה הכובש – נבחר לשחקן הצעיר המצטיין ביותר לשנת 1958.

 

                     חיים, אפרים והגוּלה

כתבה ואיירה: שחר דרור מכיתה ג' 3

 
היה היה ילד ושמו חיים. חיים התגורר בכפר קטן. יום אחד ניפגש חיים עם חברו הטוב, אפרים. חיים אמר לאפרים: "אפרים בוא ניפגש מחר בארבע אחר-הצהריים ליד האגם. כל אחד יביא גולה אחת, ומי שהגולה שלו תהיה הכי יפה יזכה בגולה של חברו". אפרים הסכים.
 

 

 
לחיים היו גולות מרהיבות -התמונה באדיבות ויקיפדיה

התגנב חיים לביתו של אפרים, הוציא מקופסת הגולות את הגולה היפה של אפרים, וחזר שמח לביתו. למחרת היום נפגשו החברים ליד האגם בשעה ארבע. אפרים התקדם כשראשו שמוט ופניו נפולות, ואילו חיים התקדם בדילוגים שמחים. "ראה אפרים!" קרא חיים בהתלהבות מוגזמת. "ראה את הגולה החדשה שלי! קניתי אותה אתמול והיא נראית בדיוק כמו שלך!" אפרים בחן את הגולה בעגמומיות ולפתע אורו פניו.
 

 

 
חיים וקופסת הגולות, איירה שחר דרור
 
"זאת הגולה שלי! הגולה שאבדה לי אתמול! והינה הסימן של השוקולד שאכלתי אתמול כקינוח לארוחת הערב!" וכך נאלץ חיים להראות את הגולות שלו, שאף אחת מהן לא השתוותה ביופייה לגולה של אפרים, וגם לוותר על גולה אחת. בסופו של דבר סיפר חיים הכול לאפרים וגם ביקש סליחה. וכך הסתיים סיפורם של חיים ואפרים וכמובן של הגולה.
 

הפלישה לארץ ישראל


הכותב: גיא פניגר ה'4

לפני כחצי שנה ראיתי סוג של ציפור שעוד לא ראיתי קודם. הסתקרנתי איך קוראים לציפור הזאת ומצאתי שקוראים לה מיינה. המיינה הובאה לישראל מהאזורים הטרופיים של דרום אסיה, למטרות נוי. בפארק הציפורים "הצפארי" בפארק הירקון שבתל אביב היו מיינות רבות בכלובים.  הן הצליחו לברוח מהכלובים והתפשטו מהר מאוד אל כל הארץ והגיעו גם למודיעין. תנאי האקלים בארץ טובים למיינות והן הצליחו להתאקלם ותוך שנים בודדות להימצא כמעט בכל חלקי הארץ מהצפון ועד הדרום מאזור החוף ועד לירושלים.
 

 

מיינה במודיעין, צילם: גיא פינג'ר

 
מינים פולשים הם מינים של בע"ח וצמחים שהובאו ע"י בני-אדם מחוץ לארץ והצליחו להתאקלם בארץ. מינים פולשים דוחקים את המינים המקומיים והם מהווים, כמו במקרה של המיינה, סכנה אמיתית. בארצות כמו אוסטרליה ותאילנד היא הכחידה יונקים קטנים ולטאות וגם בישראל היא מהווה איום על מיני ציפורים דוגמת הנקר והדוכיפת. היא גוזלת ביצים של מיני ציפורים אחרות ודוחקת את המינים המקומיים. המיינות גם מעבירות את מחלת המלריה של עופות. החקלאים נפגעים מן המין הפולש משום שהמיינה  פוגעת במטעים של עצי פרי וביבולים חקלאיים.
יש שני סוגים של מיינה בארץ: מיינה הודית ומיינה מצויה. המיינות שראיתי במודיעין הן מיינות הודיות. המיינות אוכלות כל וגם יכולות לחקות קולות מהסביבה בדומה לתוכי.
המיינות חיות בדרך כלל בלהקות של עד עשר ציפורים והן חיות עד כ- 15 שנה. המיינה מטילה 3 עד 6 ביצים וגם הזכר וגם הנקבה דוגרים עליהן. לאחר בקיעתן ממשיכים ההורים לטפל בגוזלים במסירות רבה. הגוזלים לא בוקעים באותו הזמן כדי שהחלשים יוכלו לשרוד. המיינות מתרבות במהירות רבה מאוד בארץ ישראל ומגיעות גם לאזורים שקודם לכן לא היו בהן.
התמונה של המיינה צולמה בפארק ליד הבית שלי, אבל יש מיינות בכל מודיעין מכבים רעות וגם על אדן החלון שלי.
לכתיבת כתבה זו נעזרתי בויקיפדיה. 
 

מיינה בירושלים, צילם: אלון טולדו

 
לקריאה ולימוד נוסף על המיינה ועל מינים פולשים – ישנה פעילות של אלון טולדו באתר "סבבה" של המשרד להגנת הסביבה.     
 
קישור לפעילות על המיינה:
http://kids.gov.il/sababa/pages/invasive_species/act_invasive1.html
                                                                                                                                                  
 
 



 

ראשת* הממשלה הבאה

 
כתבה: ליה מס כיתה ו'3
 
*לאחרונה קיבלה האקדמיה ללשון העברית את ההחלטה לקבל את צורת הנקבה לכל תפקיד ותואר רם של אישה.

במסגרת הפרויקט 'יוזמה' במרכז מעלות בהנחיית המורים תומר וציפי נכתבו חומרים מעניינים ומקוריים ע"י התלמידים שהשתתפו בפרויקט. מבין החומרים אנו מביאים אליכם את חזונה של ליה, תלמידת כיתה ו' החדורה ברצון עז להצטרף לפוליטיקה, דרכה לשנות את החברה בה אנו חיים ולהפכה לחברה טובה וצודקת.
 
החזון שלי הוא להיות ראש ממשלת ישראל והוא נובע מהמצב של המדינה. למגינת לבי, למעלה ממיליון אנשים במדינה הם עניים וברצוני לשפר זאת ולבצע מהפך.
ישנן כמה סיבות שבגללן ראש ממשלה הוא תפקיד שברצוני להשיגו:

סיבה ראשונה:

העניים מקבלים יחס שאינו הוגן. לדוגמה, הטיפולים יקרים למחלות קשות. העניים מתים ממחלות שתרופותיהן יקרות והם אינם מסוגלים לרכוש אותן. העניים מסתפקים בלחם ובפחמימות אחרות ואילו העשירים או אנשים ממעמד הביניים הגבוה אוכלים אוכל יקר ומשובח (המכיל בתוכו אבות מזון מגוונים).
העניים הולכים לבתי ספר עירוניים ציבוריים בעוד העשירים או אנשים ממעמד הביניים הגבוה משלמים אלפי שקלים לבתי ספר פרטיים מחוץ לעיר או בתוכה שבהם משקיעים הרבה יותר בתלמידים ובלמידה. כך גם באוניברסיטה. מי שאינו עשיר או ממעמד הביניים אינו יכול להרחיב את אופקיו ולהפוך לאיש אשכולות וכך גם העניים אינם מוצאים עבודה או שהעבודה שבהם הם עובדים אינה מספיקה למחייתם, נכון הדבר גם ביחס לבניהם ולבנותיהם של העניים אשר ימשיכו לחיות את חיי העוני.
החברה בישראל חשובה לי מאוד וברצוני לקדם ולשפר אותה. אם אהיה ראש ממשלת ישראל יהיה לי חשוב לאפשר תנאי מחייה טובים ומספקים גם לאלה שמשכורתן לא גבוהה.

סיבה שנייה:

אני מאמינה בשלום ולא במלחמה. לדאבוני, ממשלת ישראל כיום, מאמינה במלחמה ומאמינה בעקרונות פוליטיים ימניים. מי שמפסיד מהמלחמה הוא שני הצדדים ובעיקר המשפחות השכולות. הממשלה גורמת להם עצב וחסרון שלא נחוץ.
בכל זאת, אם אהיה ראש ממשלת ישראל לא אוותר על שטחיה ולא אסכים להרחיב את רצועת עזה. אבל עדיין לא אגרום צער למשפחות. אני מאמינה שאפשר לפתור סכסוכים בדרכי נועם ולא בדרכי אלימות.

סיבה שלישית:

בישראל ישנו נוער בסיכון. חשוב לי לעזור להם, לתמוך בהם ולמצוא להם בית חם שבו יקבלו את כל צרכיהם. הנוער הם העתיד של מדינת ישראל והם יובילו אותה בעוד כמה שנים. הם יפתחו אותה ויקדמו אותה.

סיבה רביעית:

פוליטיקה הוא מקצוע שמעניין אותי וברצוני לעסוק בו. לדעתי, אני ניחנת בתכונות שהן מתאימות להנהגה. למשל, צדק, קבלת החלטות ברגעים קשים, פתרון סכסוכים בדרכי נועם וכיו'.
 
ואלה הן הסיבות שהובילו אותי לרצון לרוץ לתפקיד ראשת ממשלת ישראל.
 

אז נפלתי לאי בודד...

כתב: יונתן פינקלשטיין (כיתה ה')

רוצים לשמוע איך? טוב, בסדר, אספר לכם.

ערכתי תרגילי אווירובטיקה נועזים עם מטוסי מעל הים הגדול. אך, לא הייתי זהיר במיוחד ולא חגרתי את עצמי למושב הטייס, בנוסף לכל הצרות גם דלת המטוס הייתה פתוחה. במהרה מצאתי את עצמי נופל היישר מהמיני-מטוס שלי אל תוך יער-גשם במרכזו של אי בודד בלב האוקיינוס.
הנפילה החופשית הייתה מהירה הישר אל תוך אגם קטן ועל ראשן של שתי צפרדעים רעילות ששחו להן במרכזו. מיותר לציין שהן מאד לא אהבו את הזר המוזר הנוחת להן על ראשן. התחלתי לברוח בשחייה מהצפרדעים הכועסות אשר יחד עם חברותיהן רדפו אחרי. השקעתי את כל כוחותיי כאשר מאחורי שוחות מאות צפרדעים רעילות המבקשות את נפשי.
הצלחתי לחמוק מהן. עליתי לגדת האגם והתחלתי לרוץ אחוז תזזית. מרוב בהלה ופחד לא הסתכלתי לאן אני רץ ומעדתי כאשר נתקלתי בעץ שהיה שרוע על הקרקע במקום הכי גבוה באי, התגלגלתי ללא יכולת עצירה עד לקצה האי שם נפלתי הישר אל תוך הים. בכוחותיי האחרונים זחלתי אל החוף.
פתאום הרגשתי דקירות בגבי, סובבתי את ראשי וראיתי מקור אימתני מחובר לראשו של עוף גדול ממדים שרכן מעלי. הבנתי שעם מקורו העצום הוא יכול לשבור לי את הגב והתחלתי לרוץ אל תוך היער העבות. כאשר חשבתי שהתרחקתי מהצפרדעים הרעילות ומהעוף בעל המקור המחודד, עצרתי מתחת לענף של עץ, אך נשענתי עליו יותר מידי, הענף נדרך בשל משקל גופי והשתחרר בעוצמה מתפרצת כך שבאופן פלאי מצאתי את עצמי מעופף ללא יכולת של שליטה הישר אל תוך המטוס שלי שריחף מעל על טייס אוטומטי.
שמחתי מאד על חזרתי הפלאית למטוס וכבר תכננתי את העזיבה המהירה שלי את האי המוזר והמפחיד, אבל אז התברר לי לתדהמתי הגדולה שהעוף והצפרדעים ועוד תגבורת לא קטנה של חיות האי מחכים לי בתוך המטוס...
 
בהשראת סרטוני האנימציה: הפנתר הורוד מתקשה לקום בבוקר וברנרד הדוב על אי בודד.
 
 

רוגבי - הכדור לא עגול

כתב: גיא פניגר ד'4


רוגבי (Rugby) הוא משחק כדור שבו משחקות שתי קבוצות. המשחק עצמו הוא פיזי ואגרסיבי. בישראל המשחק כמעט ולא מוכר. בארצות אחרות כמו אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה וצרפת המשחק נפוץ ופופלארי.

 

כדור רוגבי אליפטי
באדיבות: ויקיפדיה

 
 
רוגבי משחקים 80 דקות. גודל המגרש הוא 100 על 70 מטר. כדור המשחק אינו עגול אלא אליפטי. בדומה לכדורגל בועטים בכדור. אבל בניגוד לכדורגל אפשר לתפוס את הכדור עם הידיים. אסור למסור עם היד קדימה אלא רק אחורה. אפשר לבעוט את הכדור קדימה  או לרוץ יחד איתו ביד. מותר לתפוס את השחקן שמחזיק את הכדור ולהפיל אותו. יש שני סוגים של גולים: 1. טאצ' דאון - זהו מצב שבו שחקן עובר את הקו האחרון של הקבוצה היריבה עם הכדור וזה נותן 5 נקודות. 2. בעיטה תוך כדי משחק/ בעיטה אחרי עברה - זהו מצב שבו שחקן בועט את הכדור לתוך המוטות שמסמנים שער, אם השחקן מצליח להכניס את הכדור זה נותן לו 3 נקודות.
הנה תמונה שצילמתי במשחק רוגבי בין שתי קבוצות חשובות  בדרום אפריקה: קייפטאון נגד יוהנסבורג.

צילם: גיא פניגר

 
בישראל נקרא משחק זה 'רוגבי' אבל בארצות שדוברות אנגלית ושפות אחרות קוראים למשחק ראגבי וזה השם הנכון. בישראל יש ליגת חובבים של ראגבי וגם נבחרת לאומית שהיא מדורגת במקום ה- 53 בעולם. הנבחרות הטובות בעולם הן: ניו - זילנד, דרום אפריקה, אוסטרליה, אנגליה, וולס וצרפת.
 

ראיון דמיוני

אני ב"הַאקוּנַה-מַאטַאטַה" בעוד 20 שנה.


כתב: רועי סיני (כיתה ו')

במסגרת הפרויקט 'יוזמה' במרכז מעלות בהנחיית תומר וציפי נכתבו חומרים מעניינים ומקוריים ע"י התלמידים שהשתתפו בפרויקט. מבין החומרים אנו מביאים אליכם ראיון דמיוני אודות רעיון עמוק ומעניין אודות יצירת חברה אוטופית בה אנשים חיים ללא דאגות בעולם שאין בו כסף ובו אנשים ערבים זה לזה.

החזון באדיבות רועי סיני ו'2 מרכז מעלות שנה"ל תשע"ג.
השאלות באדיבות תלמידי ו'2 מרכז מעלות שנה"ל תשע"ג
 
האקונה מאטאטה הינו ביטוי מהשפה הסווהילית ממזרח אפריקה שמשמעותו 'אין דאגות'.
 
ראיון דמיוני
אני ב"הַאקוּנַה-מַאטַאטַה" בעוד 20 שנה, ילד בן 12 מארץ אחרת (נניח ישראל) בא ומראיין אותי.
אני:
"כשהייתי קטן, ראיתי את הסרט 'מלך האריות' והתלהבתי מאד מטימון ופומבה, סוריקטה וחזיר-יבלות (או חזיר-בר) שהיה להם מקום שנקרא ‘האקונה-מאטאטה’ שלא צריך לדאוג שם. רציתי לעשות מקום כזה גם במציאות. הרעיון עבר גלגולים רבים, ולבסוף, בגיל 10-11, הייתה לי בראש תמונה דומה למה שיש היום, עולם שאין בו: "יש לי כסף, אני יכול לקנות בו דברים ואני רוצה שיהיה לי עוד בשביל לקנות עוד." רציתי להתחיל מחדש, בלי רעיון 'הכסף', אלא עם הרעיון: "יש לי יכולת לעשות דברים ואני רוצה לעזור לקהילה בעזרת זה."
ראיתי שאם נסתכל בגישה הזאת על העולם, ייעלמו כל-מיני בעיות, ביניהן בעיית איכות-הסביבה, שבשבילה צריך להתחיל את העולם מחדש. כמובן היו לי כל מיני חששות לגבי עצלנים, נצלנים ופושעים אז החלטתי על דבר שייקרא 'נקודות-חובה'. נקודות שכל פעם שאתה עובר על חוק, אתה צובר עוד כמה, וכשיש לך מס' מסוים של נק' אתה מוגלה מ'האקונה-מאטאטה' לעולם האכזר יחסית שבחוץ לזמן מסוים, הולך וגדל עם מס' הפעמים שכבר הוגלית, עד שלבסוף אתה מוגלה לצמיתות. בנוסף לכך, ב'האקונה-מאטאטה' כולם שווים (איך שכחתי) ומחליטים החלטות ב'אסיפת עם', שבה מתכנסים להחליט כל-מיני החלטות. בקיצור, חשבתי בערך על כל מה שיש כיום.
בגיל 21 כשהשתחררתי מהצבא, פרסמתי את הרעיונות שלי והקמתי קהילה. ביחד החלטנו כל-מיני דברים חשובים, חוקים דוגמת, כמה נק' חובה יקבלו על כל עבירה, בכמה ייענשו וגם את מערכת יחידות-המידה. גייסנו כסף ואנשים ובנינו את העולם הזה שאתה רואה היום, עם התוכניות שכתבתי בגיל 12 (בעצם כמו הגיל שלך) במרכז 'מעלות' למחוננים."
הילד:
"מדוע החלטת לעשות את זה דווקא בלי כסף?"
אני:
"אני הבנתי שלבעיות רבות בעולם, כמו שמוכרים סיגריות וסמים, או שיש אנשים עניים, יש פתרון והוא שלא יהיה כסף – אם אין משמעות לרכוש, אין עניים שיש להם 'פחות' רכוש ובעיית הסיגריות והסמים נפתרת בכך שאין באמת סיבה למוכרי הסיגריות והסמים למכור את מוצריהם המזיקים והלא מועילים, אם אין להם רווח כלכלי מזה."
הילד:
"אבל איך תטפל במי שמתעצל ולא עוזר לקהילה?"
אני:
"במסגרת החוקים, דבר כזה מביא הרבה מאד נק' חובה, בתנאי שאין לזה סיבה מוצדקת. זה מביא כל-כך הרבה נק' חובה, עד שעצלות לזמן ממושך ובלי צידוק מספק מספיק, יוביל לגלות מ 'האקונה-מאטאטה'."
הילד:
"כיצד מקבלים החלטות במדינה כזאת?"
אני:
"על כל בעיה חשובה עושים 'משאל-עם'. במידה והיא נוגעת בחייהם של מספר מצומצם של אנשים, אפשר לעשות אסיפה מצומצמת שבה תוחלט ההחלטה."
הילד:
"ממי קיבלתם את האדמה לבנות עליה את 'האקונה-מאטאטה'?"
אני:
"בקהילה היה גם בעל קרקעות שעל קרקעותיו בנינו את 'האקונה-מאטאטה'."
הילד:
"מאיפה מגיע לכולם האוכל?"
אני:
"כמו בכל מדינה אחרת – יש אנשים המוכנים לעזור לקהילה בעזרת עבודה חקלאית כגידול צמחים ו-בע"ח ומהם מגיע המזון לכל שאר הקהילה."
הילד:
"כמה אנשים אתה צופה ש'האקונה-מאטאטה' תכיל?"
אני:
"אני מעריך שהכמות לא תעלה על כמה מאות-אלפים, אבל אי-אפשר לדעת."
הילד:
"למה 'האקונה-מאטאטה' לא מפורקת לכמה עשרות ישובים קהילתיים ובהם כמה אלפי-תושבים כל אחד? הרי ככה יהיה הרבה יותר קל לעשות 'אסיפת-עם'."
אני:
"אני הרבה יותר אהבתי וגם אוהב עכשיו קהילה מאוחדת. חוץ מזה, אם בכל ישוב תהיה אסיפת-עם משלו, אז בכול ישוב יוחלטו חוקים אחרים ולא יהיו אותם חוקים בכל 'האקונה-מאטאטה'."
הילד:
"חשובה מאד הבחירה האישית והרי אם מישהו נולד כאן, הוא מחויב להיות פה."
אני:
"אין מניעה מאף-אחד שבתוך 'האקונה-מאטאטה' לעזוב ואין מניעה מאף-אחד שנולד בחוץ להיכנס."
 
עד כאן הראיון שנכתב אודות חזון 'האקונה מאטאטה'.
אנו נשמח אם תגיבו ובכך יתפתח דיון רחב אודות הרעיונות שכלו – את התגובות ניתן לשלוח לכתובת העיתון.

 

 

מכתב תודה

לספורטאי שוקי סרויה


כתב: אורי מילגר (כיתה ו')

המכתב הבא נכתב ע"י תלמיד כיתה ו' שהשתתף בהרצאתו של שוקי סרויה, ספורטאי מצטיין המשתתף בתחרויות 'איש הברזל' בארץ ובעולם. ההרצאה הייתה חלק מהמיזם 'יוזמה' אשר במהלכו פגשו תלמידי המרכז דמויות מובילות בתחומי עשייה שונים, המתגוררים באזור מודיעין ומעוררים ברוחם ובעשייתם השראה עבור התלמידים.
                                                                                                    
שוקי שלום,

לפני כמה חודשים ביקרת במרכז המחוננים 'מעלות' שבמודיעין והתראיינת לפני כתות ו' במסגרת קורס "יוזמה".
בתור ספורטאי, אני מאוד רוצה להודות לך על ההשראה שנתת לי ועל התובנה שבספורט לא תמיד מצליחים, אבל חייבים להתמיד ונסות להמשיך.                                                               
בנוסף, ממה שסיפרת, מאוד התלהבתי מנושא הטריאתלון ואף שקלתי ללכת לאימוני הטריאתלון. למרות שספורט "איש הברזל" זה לא בשבילי (יותר מדי!), הדוגמא האישית שלך הייתה מעוררת השראה ונתנה לי הרבה תובנות חדשות בנושא הספורט האתגרי.                                                                  
אני חייב להודות שכששמעתי אודות "איש ברזל", הייתי בטוח שיבוא איזה הר אדם, 200 קילו, 210 סנטימטרים, וכשראיתי אותך די הופתעתי לטובה, הבנתי שלא חייבים להיות הר אדם, בעל מבנה גוף של סוס, בשביל להצליח בספורט אתגרי, וזה מאוד עודד אותי. מן הסיפור על התחרות שאותה לא הצלחת לסיים, הבנתי שלא תמיד חייבים להצליח אבל אם רוצים להצליח חייבים להמשיך לנסות. בנוסף, מאוד התרשמתי מכמות האימונים שאתה עושה בשבוע ומאיך שאתה מצליח לעמוד בהן.






תחרות טריאתלון – שחייה, רכיבה, ריצה. באדיבות ויקיפדיה
אני מאוד מקווה להגיע לרמה שלך בספורט (הלוואי), ולא רק בספורט אלא גם בחיים, שיהיה לי את כוח הרצון שלך ואת היכולת להמשיך גם כשלא הולך.           
בתור ספורטאי, אני מכיר את התסכול והאכזבה כשקשה באימונים ולא מצליח בתחרויות, אך לאחר ההרצאה שלך פשוט סיגלתי לעצמי את צורת החשיבה ש"אם לא מצליח עכשיו יצליח בפעם הבאה, ואם לא בפעם הבאה אז מתישהו ותמיד חשוב להמשיך לנסות", וסוף סוף הצלחתי להתמודד גם עם כישלון או עם אי-הצלחה.
 
                                                 בתודה, אורי מילגיר, תלמיד כתה ו-1'
                                                     בית-הספר למחוננים 'מעלות'
                                                          מודיעין-מכבים-רעות
                                                              (מרץ 2013)





 

מאמר בנושא: התמכרות ילדים למחשבים

כתב: יואב קפלן (כיתה ו')
 
המחשב האישי הומצא לפני זמן, כבר אז הפך ל"טרנד" עולמי ורבים החלו לעבוד ולהשתמש בו  שכן הוא נוח ונגיש יותר מדפים ועפרונות.
המחשב הפך לחברו הטוב ביותר של הילד היושב בחדר ולא עושה דבר פיזי, חוץ מלהסתכל אל המסך, אם גדול ואם קטן.
 
 

המחשב האישי
באדיבות: ויקיפדיה

 
 
 
הערך המילוני למילה "התמכרות" ע"פ אבן שושן ,1952 הוא: מסירות.  המוצגת כערך חיובי וכאצילות נפש. לעומת זאת, באתר ויקיפדיה האינטרנטית, הערך "התמכרות":  מוסבר כמצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית החוזרת על עצמה. היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד, לדוגמה שינה או מערכות יחסים חברתיות.
ניתן להסתכל על השימוש במחשב כדבר שגורם לאנשים להתנהג שונה, גם בפן השלילי וגם בחיובי. בפן החיובי, המחשב מאפשר יצירת קשרים חברתיים מקוונים בפייסבוק או בטוויטר, מאפשר נגישות למידע, ועוד ועוד.
בפן השלילי, הוא סוג של התמכרות. במידה והילד משתמש הרבה ב"חברו" המחשב, הדבר עשוי לבוא על חשבון דברים אחרים כמו קריאה, קשרים חברתיים ושיעורי בית. הדבר עלול לפגוע קשות בתחומים עליהם הוא פוסח ומפספס לשם כך. כיום אפילו תינוק יודע לשחק במחשב או בסמארטפון כאילו הוא מכיר את המשחק זה שנים.
הילד אינו יכול להפוך את המחשב למקום אליו הוא יכול לברוח מהדבר המציק לו, לדוגמה ממריבה עם חבר. לכן, צריך לפעול כדי לשנות את ההתמכרות גם בקרב מבוגרים וגם בקרב ילדים. יתכן, וניתן לפתור את הבעיה בהצעה של תחומי עניין שונים לילד ואף בהגבלת השימוש במחשב. אנשים רבים שפגשתי התמכרו למחשב או לכל מכשיר שהיה בידיהם, הם נראים מרותקים למה שהם עושים. זה מוזר לראות מבוגרים שלא נולדו עם כל הגדג'טים המחשביים בידיהם ולא הכירו את הדברים האלה, משחקים ומרותקים, האין זה כך?
אפילו אנחנו, הילדים יכולים לעצור את ההתמכרות הזו: אפשר להימנע משעות רבות של משחק או פעילויות שונות במחשב, להקציב שעה אחת למחשב ואז לחייב את עצמנו להתנתק. אפשר להימנע מעיסוק במחשב בכלל, ולעסוק בדברים מרתקים אחרים דוגמת קריאה או ציור.
מעניין לדעת מה יהיה העתיד שלנו מול המחשב, מה יהיה החידוש הבא במרחב הטכנולוגי, איזה רעיון יעלה באחד המוחות, האם טוב והאם רע, האם יתפוס והאם לאו ומה יהיו השלכותיו על חיינו.
זה תלוי בנו אם הטכנולוגיה תשמש לחיוב או לשלילה. אנחנו יכולים לפעול ואנחנו יכולים לשנות, ובעיקר לשלוט בדברים אם רק נרצה בכך...
 

 מגה אנימציות - מחשבים להורדה




נשיונל ג'יאוגרפיק בחצר בית הספר

כתב: בועז בובק, (כיתה ו')
 
"הנץ נראה כנקודה בשמיים ואז דאה וחג במעגלים והבריח קבוצת יונים שעפה ליד הנץ. לפתע נעלם הנץ בשמיים ולא נראה יותר באופק".
לא, זהו לא תיאור מתוך תוכנית בערוץ נשיונל גאוגרפיק, אלא מראה שראינו ממש ליד בית ספרנו ביום ראשון.

ועכשיו הסיפור מהתחלה:
כאשר אמרו לנו, כי שיעור הצעצועים עם סרחיו בוטל, כל הכיתה נהייתה עצובה, אך כשנכנסנו לכיתה ראינו משקפות על שולחן המורה.

חמדה הציגה לנו את יהודית, צפרית מנוסה, אשר העבירה לנו "קורס צפרים מתחילים". יצאנו מחוץ לביה"ס, ושם חמדה ויהודית הראו לנו נחליאלי לבן שהיה במרחק רב מאיתנו, ויכולנו לראות אותו בעזרת הטלסקופ המיוחד של יהודית, המתאים לצפייה בציפורים.

לאחר מכן, בתעלת הניקוז ליד ביה"ס ראינו ושמענו מגוון של ציפורים, כמו: שחרורים, מאיינות ועלוויות. ראינו גם מס' עורבים ועורבנים שישבו על עצים וגגות הבתים סביבנו והסתכלו עלינו במבט ציפורי זועף.

יהודית לקחה אותנו לגבעה שנמצאת בין בית הספר לבית שלי (אני גר ליד מעלות), ושם ראינו את הנץ הזכור מתחילת הכתבה.

קטפנו זיתים מהעצים, ניסינו לאכול אותם וירקנו מיד! – מסקנה – אי אפשר לאכול זיתים ישר מהעץ...

לימדתי את חברי איך אפשר לאכול צמח קוצני מבלי להידקר – מקלפים את הקוצים ואוכלים את העלה (אל תנסו את זה בבית...)
 
 

הזמיר כחול החזה – גולת הכותרת של הסיור
צילם: אלון טולדו

 
 
לפתע שמענו שריקות נעימות. יהודית הסבירה לנו שזהו כחול החזה – ציפור  שמגיעה אלינו מאירופה ולה שני זנים – אחד עם כתם לבן ב"סינר" הכחול, והשני עם כתם כתום.

חזרנו לכיתה, כי פתאום ראינו שהזמן עף, כמו הציפורים שראינו במהלך השיעור.


פטריות בארץ ובעולם

כתבה: נעם אלרן, ד'3


פטריות הן דבר מעניין ומסקרן. רוב האנשים אוהבים לאכול פטריות ויש אפילו מדענים שחוקרים אותן.

 

פטריות בחורש

במצפה מודיעין בעונת החורף יש הרבה אנשים, בעיקר עולים ממוצא רוסי, אשר קוטפים סוג של פטרייה בגוון חום צהבהב. הם מכניסים את הפטריות שהם מוצאים לדליים. שאלנו קוטפת פטריות שראינו "היכן יש פטריות?" והיא הראתה לנו חלקה קטנה וחביבה המלאה בפטריות גדולות וריריות אך הקוטפת אמרה לנו שזה לא איזור טוב לקטוף בו כי כל הפטריות שראינו בחורשה הקטנה רעילות.

הידעתם? חקר הפטריות נקרא "מיקולוגיה". בישראל יש 400 סוגי פטריות אך רק 40 מתוכן אכילות! השאר הן רעילות ואסורות למאכל! לכן רק אנשים שמבינים בזיהוי פטריות יכולים לקטוף פטריות בבטחה. על אנשים שאינם מבינים בפטריות להימנע באופן חד-משמעי מקטיף ומאכל של פטריות בר.

כשטיילתי עם משפחתי בסלובניה ובקרואטיה בסתיו ראינו פטריות, אבל לא סתם! ממש יערות שלמים גדושים בפטריות! אפילו לא היה צריך להתאמץ לראות אותן, פשוט מסתכלים לצדדים והן היו שם. היו להן צורות שונות ומשונות ונתנו להן שמות מצחיקים: פטריית פיצה, פטריית ביצת עין, פנקייק, כדור קוקוס, קיפוד ואמניטה קטלניתה! כמובן שלא קטפנו כי לא ידענו מה רעיל ומה טוב למאכל. 

אז צאו לטייל וזכרו: מותר בפטריות להסתכל וגם לראות אך אל תקטפו כי חלקן רעילות!
 

תמונות פטריות באדיבות נעם אלרן
 

 

מלחמת החנויות

כתב וצילם: אופק שטיין , ג'

סניף חדש של רמי לוי עשה במודיעין מה שאלפי מפגינים נגד יוקר המחייה לא הצליחו: הוריד בענק את מחירי מוצרי המזון ברשתות השיווק בעיר. התחרות הגדולה על ארנקיהם של תושבי העיר מהווה מתנה נפלאה עבורם. אבל נראה שמדובר בתופעה חולפת.

רשת רמי לוי הפעילה עד לאחרונה סניף אחד במודיעין (באזור התעשיה שילת). הסניף החדש של רמי לוי במודיעין נפתח בישפרו סנטר, שבו נמצאים גם שופרסל דיל, מגה בול, מחסני כמעט חינם וסניף מעדנייה של טיב טעם. במודיעין פועלים גם סניפים שכונתיים של שופרסל שלי, מגה בעיר ויינות ביתן. כמו כן פועלים בעיר גם מרכולים.

זירת הקרב בין הרשתות התאפיינה בהנחות גדולות במחירים, תורים ענקיים ומגרשי חנייה מלאים. התושבים נחלקו לכאלה שרצו מהר לקנות בזול בכל החנויות, לבין כאלה שהעדיפו לא להגיע לזירת הקרב ולחכות שהרוחות יירגעו. אולי ראיתם מישהו שרץ ביום אחד עם שקית של רמי לוי, שקית של יינות ביתן, שקית של מגה בול ושקית של שופרסל דיל.

דוגמאות למחירים הנמוכים במודיעין:

דג דניס: 20 שקלים לקילו
בשר טחון: 19.99 שקלים לקילו
עוף טרי: 1.99 שקלים לקילו
מטרנה: 44.80 שקלים ל-700 גר'
קורנפלקס: 9.50 שקלים ל-750 גר'

סופר במודיעין באחד מימות השבוע.

 
דעה אישית
מי מרוויח מהמלחמה הזאת? בטח תתבלבלו לאן ללכת קודם, אולי תרגישו שאתם הולכים להרוויח בענק, אני חושב שכאשר מורידים את המחירים בגדול למה שלא נקנה בחנויות גם אנחנו?
 

שטר של מאה דולר


לקריאת כתבות נוספות, לחצו על שם הכתבה, והיא תפתח לכם בקובץ נפרד.

רשמי מסע בדרום אפריקה

 
כתב וצילם: גיא פניגר, ד'4 



 

הסיפור המופלא על 'חוה ואדם', מרכז חקלאי המשלב טכנולוגיה ירוקה.

כתב: אופק ירום , ה'2

 ♦
 

משפחת לופוביץ בהרפתקאות הצלה בפארק

כתבה וצילמה: תמר לופוביץ, ג'2



ללמוד לנגן בצ'לו   

כתבה: נעם אלרן, כיתה ד' 3

 


 


 



 

בית ספר מעלות - מרכז למחוננים  * ת.ד. 1028  רעות  * טלפון: 08-9262998  * פקס: 08-9262997  * E.mail:Mechunanim@gmail.com

webuiildit

צשןך  זשפ  קנשט  צדמ

 
לייבסיטי - בניית אתרים